<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תקנ"א</h1>
<h2>דף מו.</h2>
שאלת אדננו המלך ירום הודו צוני לדון בכתבו על ענין אחד שאירע כאן באלמנה אחת שאחד מקרוביה היה נכנס בכל יום בביתה, יום אחד יצא אותו קרוב לבית הכנסת וסידור תפלות בידו והלך לבית האלמנה ועדים עמו ונתן אותו סידור תפלות בפני עדים ואמר לה הרי את מקודשת לי וצוה לסופר הקהל לכתוב בשטר קבלת עדותן והלכו מן הארץ, והאלמנה נתרעמה למלך שאלו הקדושין לא היו ברצונה אכן שלא מדעתה, ואני לא יכולתי לברר הענין מפי עדי הקדושין מפני שהלכו להם אם היו מדעתה אם לאו, ועכשו צעקה בפני האלמנה ואמרתי שאצוה למקדש לתת לה גיטה וליסר בשבטים את המקדש, הודיעני מה אדון בדבר זה. תשובה באמת הדעת נותנת שנהג בה זה מנהג רמאות ואינה מקודשת, אלא שמחמת חומר (העדיות) [העריות] אין אנו יכולין לדון בהם מאומד הדעת ואין אני רואה לה היתר אלא בגט שיתן מדעתו. אבל ראוי לקנסו בממון לפי מה שיראה לדיין הממונה מן המלך שלא ילמדו הרואים לעשות כן, וכל בית דין יפה רשאין לעשות מן הדין כן כדאמרינן [כתובות כ"ז ע"ב] הכי דיינינן לך ולכל אלמי חבירך. ואפילו לקנוס בגופו אם היה בית דין יפה משום מיגדר מלתא כמו שאמר במי שרכב [על] סוס בימי יונים שהביאוהו לב"ד וסקלוהו לא מפני שהיה ראוי לכך אלא משום שהשעה צריכה לכך כדאיתא פרק האשה רבה [יבמות צ' ע"ב], וכן שמעון בן שטח תלה שמנים נשים באשקלון לא מפני שהדין כן אלא לצורך השעה דבית דין מכין ועונשין שלא מן הדין (דרב) [ורב] הונא קץ ידא כדאיתא בסנהדרין בפרק ארבע מיתות [נ"ח ע"ב]. ואלו רצה לתקן הקהלות או כל קהלה וקהלה לגדור בפני תקלות אלו יעשה תקנה במעמד כלם ויפקיעו מעתה ועד עולם או עד זמן שירצו כל ממון שינתן לשום אשה (מקהלה) [מקהלם] הפקעה גמורה הפקר גמור אלא אם כן תקבלם האשה מדעתה ומדעת אביה או בפני פלוני ופלוני כמו שירצו, וכן מצאתי לרב שרירא גאון שכן נהג הוא ואבותיו ואמר לצבור אחר לנהוג כן. וכן ילמד אדם לתוך ביתו וילמוד לנערותיו לאסור עצמן על דעת המקום ועל דעת הרבים בלא שום פתח היתר וחרטה כל ממון שינתן לה בתורת קדושין אפילו תקבלם מדעתה אם לא בפני פלוני ופלוני וכן הודעתי אני פעמים לבנות עירנו.
